<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ת"מ</h1>
<h2>דף צח:</h2>
שאלת עוד מה הפרש בין התר מצטרף לאיסור וטעם כעיקר, וכבר ראינו דברי הגדולים ולדעתנו לא באו אל תכלית הענינים. תשובה מה אחדש לכם בזה וכבר ראיתם כל מה שאמרו בו הראשונים ז"ל, ואתם לא כתבתם אלי מה שהוקשה לכם כדי שאשיב מה שהראוני מן השמים. וכבר ראיתם מה שכתב הראב"ד ז"ל באיסור משהו. אבל מורנו הרמב"ן ז"ל כתב לשון אחר ולפי שאני סבור שלא עמדתם עליו ושלא בא לידכם אכתוב לכם לשונו. פירוש התר מצטרף לאיסור שהוזכר בתלמוד [פסחים מ"ד ע"א] הוא שכל מה שהוא בנותן טעם אפילו לא אכל כזית מן האסור אלא מן ההתר והאסור לוקה, ומאן דאית ליה התר מצטרף לאסור אפשר דלית ליה טעם כעיקר שאין תלויות זו בזו ולומר דכיון שאין שם ממשו של איסור גרע ליה מהתר מצטרף לאיסור שיש שם מיהת ממשו של איסור ואף על פי שלא אכל מן האיסור לבדו שיעור כזית. ומאן דאית ליה טעם כעיקר נמי אפשר דלית ליה התר מצטרף לאיסור דאפשר דאיהו בעי שיהא טעם גמור במה שהוא אוכל כאלו נתערב ונמחה בו כזית מן האיסור וזה חמור לו מהתר מצטרף לאיסור.
